שלום בין אנשים

קריאת הנשיא אובמה על הדרך לשלום היא הפתרון האמיתי

יוסי טסטסה

עבור העיתון היהודי-קנדי

אחד האירועים הדרמטיים והזכורים ביותר בהיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל היה ביקורו של הנשיא המצרי מוחמד אנואר א-סאדאת בישראל בחודש נובמבר 1977. כשנתיים לאחר ביקורו של סאדאת נחתמו הסכמי קמפ-דיוויד, מנחם בגין, סאדאת וג'ימי קארטר עמדו שלובי זרועות על המדשאות כמו היו חברי ילדות ותיקים.

השלום שנחתם בין בגין וסאדאת הוא שלום בין אנשים ולא בין עמים. סיני הוחזרה למצרים אך המרחק הגיאוגרפי והאידיאולוגי בין העם המצרי לישראלים נשאר על תילו. השלום הפך מהר מאוד לקר ולא נוצרה התחממות אמיתית בין העמים אלא להיפך. החשדנות והעוינות גדלו תחת משטר מובארק ומהסכם השלום נשארו אינטרסים ביטחוניים הדדיים בלבד.

עם הפלסטינאים כולל ערביי ישראל המצב שונה בתכלית. סיני אינה מפרידה בין העמים אלא הם נמצאים זה בתוך זה, מעורבבים ומכירים האחד את השני. רופאים ערבים ויהודים משלבים זרועות בבתי החולים ברחבי ישראל והם מצילים את חייהם של ערבים ויהודים כאחד.

אני יכול להעיד באופן אישי שאנשי חינוך ערבים חינכו את ילדיי בין אם בגיל הרך ובין אם בבתי הספר במקצועות שונים. לא היה רע בכך, להיפך מכאן מתחילים הניצנים שיהפכו בהמשך לעץ הסובלנות ולשלום והכרה הדדיים.

ערבים מכהנים שנים כחברי כנסת בישראל, חלקם ואינני תמים, קורא תיגר תמידי על עצם קיומה של המדינה והם מצטיירים כגיס חמישי. לעומת זה אחרים חברים במפלגות ציוניות וחלקם אף היו שרים, סגני שרים ואפילו נציגים רשמיים של מדינת ישראל היהודית, ראו קונסולים בארה"ב.

ערבים פוגשים ביהודים ויהודים פוגשים בערבים בכבישים, בחנויות, בקניונים, במרפאות, בבתי חולים, בבנקים, בעסקים, בתיירות וכמעט בכל פינה אפשרית המאפשרת חיכוך, היכרות וממנה הדרך לסובלנות והכרה היא קצרה.

אינני נאיבי ואינני חושב שאת הסכסוך אפשר לפתור בין יום. אני מודע להסתה הפלסטינית בספרי הלימוד, מודע היטב לאידיאולוגיה הרצחנית של חמאס, מודע היטב לשיעור מכחישי השואה בקרב ערביי ישראל העומד על קרוב ל-40 אחוזים ומודע היטב לדעותיו של ראאד סלאח, ראש הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, מודע לאידיאולוגיה של מפלגת "בלד" וכן לעובדה שרבים מערביי ישראל עזרו למפגעים לפגוע ביהודים.

עם זאת, אני גם מודע לאותם מקרים של אצילות בהם ערבים הצילו יהודים ויהודים הצילו ערבים רק בשם האנושיות וערך החיים. חשוב לזכור שבסופו של יום אין לנו אלא למצוא את הדרך לחיים משותפים אחרת לנצח נאכל חרב.

לכל המקטרגים האומרים אי אפשר אציע שילמדו מעט היסטוריה. כיצד זה שבספרד של המאות 15-11 התקיים תור זהב בין יהודים למוסלמים. למה מלך מרוקו מוחמד החמישי מאן להסגיר את יהודיו לצורר הנאצי וכיצד אנגליה, צרפת וגרמניה, אויבות היסטוריות בנפש מקיימות היום קשרי ידידות על בסיס אינטרס משותף של שלום, ביטחון ופריחה כלכלית.