גורלות של אז ועכשיו
בוושינגטון הוכרעה הדילמה הישראלית
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
ביקורו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בקנדה ובארצות הברית היה ללא ספק נושא
לשיחה ערה בקרב רבים מיהודי העולם, אלה שבישראל ואלה שמחוצה לה. לא כי מדובר
בביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי בצפון אמריקה, אלא כי ייתכן ומדובר באחד
הביקורים הגורליים של ראש ממשלה ישראלי בביתו של נשיא אמריקני.
כצפוי, הנושא האיראני מילא את כותרות העיתונים לפני הביקור ובמהלכו וכנראה שגם
לאחריו. התוכן היה חרוש בספקולציות ובלא מעט פרשנויות של כתבים ושל מומחים לשפת
הגוף שינסו להסביר מה באמת היה שם.
בפועל איש אינו יודע דבר למעט שני האישים, נשיא וראש ממשלה, שהסתגרו במשך שלוש
שעות ודיברו בארבע עיניים על נושא שהוא קיומי לעם היהודי במולדתו היחידה וייתכן וייהפך
לאיום קיומי עתידי על תרבות המערב, תלוי כמובן בטווח הטילים, בחימושם ובאידיאולוגיה
שתנהל את סדר היום בטהרן.
ישראל ניצבת בפני דילמה מורכבת מאוד. לכל החלטה שתיקח הממשלה בירושלים ישנה
השפעה על סדר היום העולמי, על הכלכלה השבירה, על מחירי הנפט, על אמברגו אפשרי על
ישראל וכן האפשרות להיקלע למלחמה ארוכה ועקובה מדם שהציבור בארץ אינו מורגל לה
ויש האומרים שגם אינו בנוי לה. האם האלטרנטיבה של לחיות תחת איום גרעיני תמידי טובה
יותר, תלוי את מי שואלים בקרב מעצבי המדיניות בירושלים.
האביב הערבי נראה כמי שהופך אט-אט לחורף איסלאמי. התעצמותם של החוגים
הרדיקליים ברחבי המזרח התיכון, כשבחוד החנית חמאס וחיזבאללה, רק גדלה. בית היוצר
של טהרן ממשיך לתדלק את האיזור בחימוש תלול מסלול ובלא מעט שנאה כלפי מה שנקרא
הישות הציונית ונראה ששוב אנו לבד.
נקודת האור היחידה היא המצב השברירי למדי בסוריה. הנשיא בשאר אסד הינו בעל ברית
אסטרטגי לשלטון בטהרן. נפילתו של הרודן הסורי תיצור בור עמוק ביותר במערך האסטרטגי
האיראני ותהפוך את המדינה למבודדת לחלוטין משאר העולם. נשארה השאלה אם וכאשר
דברים יתפתחו, מה יעשו היהודים במדינת ישראל.
בשנת 1948 היינו לבד ויכולנו, בשנת 1967 היינו לבד ושוב יכולנו. האם גם עתה אנו לבד,
האם בכוונתנו להבליג, לחשוף שיניים, להעיז, להמשיך לשחק פוקר, כנראה שהתשובה
נמצאת במוחו של איש אחד, ראש ממשלת ישראל. נראה שראש ממשלת ישראל מבין היטב
את המציאות המורכבת העומדת לפתחה של מדינתו ותחת כלל האילוצים הוא עתיד לקבל,
או אולי כבר קיבל, החלטה היסטורית.
מול הזווית המדינית צבאית עומדת גם חזית כלכלית, כזו שגורמת לכאבי ראש לא מעטים
בקרב שלטון האייתוללות בטהרן. הסנקציות הביאו ללחץ על מחירי הנפט, אך גם הביאו
לפיחות חד במטבע האיראני ולמחסור כרוני במוצרי יסוד מכל הסוגים. האם העם האיראני
מאס בשלטון ובקרוב נצפה באביב איראני, כנראה שאין לאיש תשובה על כך.
באופן אירוני, הימים הם ימי פורים וכמו שבשעתו הוכרע גורל היהודים על ידי מלך פרסי,
נראה שגם הפעם לפרס המודרנית עתיד להיות משקל רב על גורלו של העם היהודי ועל
עתידה של מדינת ישראל.
ההבדל הפעם הוא ”קטן“. בימים ההם נתלו היהודים תלות מלאה בטוב ליבם ורצונם של
אחרים. היום היהודים שולטים בגורלם ולרשותם מדינה עצמאית ומשגשגת שצבאה הוא
מהמודרניים ובעלי היכולת החזקים בתבל. אם צבא זה על יכולותיו יידרש שוב למבחן הוא
יעמוד בו בכבוד ובגבורה.