יום ירושלים
מתקווה ומחלום למציאות יומיומית מורכבת
יוסי טסטסה
מיוחד עבור העיתון היהודי-קנדי
ההמנון הלאומי של מדינת ישראל נכתב על ידי נפתלי הרץ אימבר במשך תקופה ארוכה
במהלך המאה ה 19- . באותם ימים ארץ ישראל הייתה תחת שלטון מתמשך של האימפריה
העותומאנית והחלום הרחוק, הכמעט משיחי של שלטון יהודי במקום הקדוש ביותר לעם
היהודי נראה בלתי אפשרי להגשמה ואפילו הזוי בעיני רבים ממנהיגי העם היהודי בשעתו.
אימבר לא ידע זאת, אך מבלי שהתכוון לכך הוא טבע את המונח 2000 שנות גלות, למין
חורבן הבית השני בידי טיטוס בשנת 70 לספירה ועד לימינו. במשך 2000 שנים, כמהנו,
חלמנו והתגעגענו. היו כאלה שעלו לירושלים לרגל ושבו לאחר מכן לפזורה. רבנים גדולים
נקברו בסמוך לה ומשוררים דגולים כמו רבי יהודה הלוי כתבו על כך שליבם במזרח אך הם
בסוף מערב.
לבסוף קרה הנס הגדול, 19 שנים לאחר הקמתה של מדינת ישראל ו 1898- שנים לאחר
חורבן בית המקדש השני הכריז צבא ההגנה לישראל שהר הבית בידיו. מלחמת ששת הימים
הסתיימה והעיר שהייתה מחולקת ובידי שלטון זרים במשך קרוב ל- 2000 שנים חוברה לה
יחדיו.
כבר בשנת 1968 בכ”ח באייר צוין יום ירושלים הראשון. יום של שמחה, יום של אחדות, יום
של גאווה ויום של תחושת עילוי. כיום יהודים צועדים חופשי במקומות בהם צעדו מלכי ונביאי
ישראל לפני אלפי שנים. קודש הקודשים הלא הוא הכותל המערבי נגיש לכל בית ישאל מטף
ועד זקן וחיילי צה"ל רבים באים להישבע אמונים למדינתם ברחבת הכותל המערבי.
פעם אבותינו קראו בספרי הקודש והזכירו לא אחת את שמה של ירושלים, הם רק יכלו
לדמיינה במחשבותיהם ולהתרפק על זיכרונות שלא היו שלהם. היום כל בר דעת יכול לגשת
ולגעת בחומות להרגיש את מגען ההיסטורי של האבנים ולחוש גאווה עצומה על כך שאנחנו
מהעמים הבודדים שמוצאם במזרח התיכון ששמרו על דתם, שפתם ומורשתם.
יום ירושלים הוא גם יום שמחה לכל יהודי העולם באשר הם. ירושלים היא בירתם, בתי
הכנסת שלהם פונים לכיוונה והם תמיד יוכלו למצוא בה בית חם ומגן אם יצטרכו ויידרשו לכך.
ירושלים היא ללא ספק בירתו הנצחית של העם היהודי.
לפני מספר שנים שמעתי ויכוח טלוויזיוני בין שני לוחמים אשר נלחמו על שחרור העיר
במלחמת ששת הימים. האחד פנה עם השנים לכיוון אחד ודעתו הייתה שיש לשמור על
אחדות העיר בכל מחיר ולעבות את הנוכחות היהודית בעיר ובסביבותיה.
השני פנה לכיוונים אחרים ודעתו הייתה שירושלים על אף קדושתה לעם היהודי היא קדושה
לדתות נוספות ובמשך אלפי שנים שימשה מוקד עלייה לרגל לנוצרים ומוסלמים. אחד
ממרכיבי ליבת הסכסוך הישראלי פלסטיני הוא שאלת הריבונות בירושלים ושאלת השליטה
והניהול של המקומות הקדושים.
מאחר ומדובר בתערובת דתית, היסטורית, מדינית, צבאית ובעיקר רגשית נראה שפתרון
אמיתי אינו נראה באופק. לפני מספר שנים ניהל חבר הכנסת עמי איילון שיחות עם הפלסטיני
סרי נוסייבה לגבי פתרון הסכסוך ובין היתר פתרון סוגיית ירושלים. השניים הסכימו שירושלים
תהייה בירת שתי המדינות, מה ששייך ליהודים יישאר בידיהם ומה ששיך לערבים יישאר
בידיהם. עוד הוסכם שאף אחד מהצדדים לא יהיה ריבון על המקומות הקדושים כלומר
הקדושה תהיה מעבר לחוקים הרגילים.
נכון להיום מספר תושבי ירושלים והסביבה נע סביב 900 אלף איש ואישה, כשני שליש
יהודים והשאר ערבים ואחרים. העיר מאופיינת בריבוי טבעי מהגדולים בעולם, ולצערנו
באחוז עוני ובערות גבוה.
כולנו מקווים לראות את ירושלים כעיר של שלום ופיוס, אחווה וסובלנות, קידמה ופתיחות
ושפע לכל תושביה, מבקריה ואוהביה.