שנאת ישראל

האנטישמיות מרימה ראש ובאה לידי ביטוי בצורתה המכוערת ביותר

יוסי טסטסה

עבור העיתון היהודי-קנדי

לאחרונה חלה התגברות של ממש בהתבטאויות הקיצוניות נגד מדינת ישראל ונגד מדינת ישראל. הדבר המסוכן ביותר הוא שהמתבטאים אינם אספסוף קל דעת שקל להסיטו אלא מנהיגים של אומות האמורות להיחשב נאורות.

שונא ישראל התורן הוא ראש ממשלת טורקיה טאיפ ארדואן. מעל במה ציבורית הגדיר ארדואן את הציונות כפשע נגד האנושות. על פי ארדואן אלה שביצעו פשעים נגד האנושות הם למעשה לא בני אנוש ומכאן קצרה הדרך לקריאה להשמדת עם. מעניין הדבר שדווקא מפיו של ראש ממשלה טורקי יוצאת אמירה כזו אומללה. זו זכתה לגינוי חריף מוושינגטון וגם לגינוי חריף ביותר מצד ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו.

אולי במקום להתחנף לטורקים ולתת להם במה בהמשך דברי השטנה שלהם צריכה ישראל להיות נושאת הדגל בכל הקשור לשואת הארמנים אשר התרחשה בשטחי טורקיה בשלהי העידן העותומאני בין השנים 1917-1915. מוטב לו לראש הממשלה החשוך מאנקרה לעשות בדק בית עמוק על פשעי עמו ופשעי אבותיו ולפשפש בהיסטוריה של מדינתו בטרם הוא מגדיר את אחת התופעות המרהיבות של העת המודרנית כפשע נגד האנושות.

ואם כבר על מכחישי שואה דברנו, גם באיראן ה"נאורה" המצב רק הולך ומידרדר. על כנסי הכחשת שואה הפסקנו לשמוע כי פשוט התרגלנו אליהם. זו ממשיכה במרץ להעשיר אורניום ופלוטוניום ובו בעת ממשיכה להעשיר את דעת הקהל בשנאת ישראל ובקריאות גלויות למחיקתה מעל פני האדמה ואף למחיקתו של העם היהודי. העיקר ששני האחרונים טוענים שהעולם נגוע באיסלמופוביה בעוד הם מדברים על היגיון וצדק.

גם נשיא מצרים החדש מכנה את היהודים כצאצאי הקופים והחזירים. עוד ניסיון להוציא צלם אנוש מעמנו, מורשתנו ותרומתנו לאנושות. אמירתו של נשיא מצרים אינה פרטית והיא מייצגת אג'נדה שלמה שמהווה תשתית של התנועה האסלאמית במצרים. תשתית זו אגב, תומכת אידיאולוגית בתנועת חמאס הרואה בשחרור פלסטין כולה כתנאי מינימום, כלומר אין, לא הייתה ולא תהייה שום פשרה עם האויב הציוני.

גם בקרב הערבים תושבי ישראל המצב מזעזע, 40% מתוכם חושבים שהשואה מעולם לא התרחשה. המספרים אומרים דרשני.

ובינתיים בסוריה ממשיכות להגיע עדויות הזוועה, כ-70 הרוגים בשנתיים. משטר אסד נתמך בידי אירן ורוסיה. העולם החופשי שותק ועסוק במנעמיו. למעט קריאות גינוי רפות של מזכ"ל האו"ם דבר אינו קורה וההשמדה העצמית נמשכת. כל כך קל להבין איך העולם שתק בזמן שואת יהודי אירופה, איך הוא שתק בקמבודיה, ברואנדה ובשאר מקומות בהם האינטרס הלאומי גבר על המוסר.

שנאת ישראל הרשמית אינה באה רק מהעולם המוסלמי המקיף את ישראל והגובל בה. השנאה מגיעה גם מאלמנטים ישנים כאלה שהעלו את אדולף היטלר לשלטון לפני קרוב ל-80 שנה. אנו עדים לאנטישמיות גואה בצרפת ועדים איך יהודים צרפתים רבים מהגרים לאנגליה, אחרים עולים לארץ ישראל וחלקם פונים לארצות צפון אמריקה.

ביוון קמה מפלגה על טהרת האנטישמיות, מפלגה זו אף זכתה באחוזים ניכרים בבחירות האחרונות במדינה. הונגריה היא כוכב האנטישמי העולה ושנאת יהודים ישנה צפה על פני השטח כמו פטריות אחרי הגשם.

בעת לימודי השואה תמיד הזכירו את הנאצים ובאותה נשימה הזכירו את עוזריהם. היום אני יכול להבין עד כמה ל"עוזריהם" היה חלק מרכזי במימוש הפיתרון הסופי. צאצאיהם האידיאולוגיים של אלה נמצאים היום סביבנו ובקרבנו.

להבדיל מלפני 80 שנה, יש לעם היהודי מדינה. אמנם קטנה, רחוקה ומבודדת, אך בכל זאת מדינה גאה, שחיים בה 6 מיליון מבני עמנו ועוד שני מיליון אזרחים בני לאומים אחרים, ערבים מוסלמים בעיקר. אל לאויבינו להקל ראש ביכולותינו ובנחישותנו להדוף כל מחשבה רעה או רצון להכרית אותנו שוב.