Amir Peretz and Gaza Strip

עמיר פרץ – עם ישראל מודה לך

האיש שהתעקש על "כיפת ברזל" יצר מציאות חדשה

יוסי טסטסה

עבור העיתון היהודי-קנדי

כאשר מונה בשעתו עמיר פרץ לתפקיד שר הביטחון רבים במדינת ישראל הרימו גבה. מה לאזרח ולביטחון ועוד אחד שהיה יושב ראש הסתדרות העובדים הלאומית רחמנא ליצלן. בהמשך לעגו לפרץ על שהביט לעבר נקודה מסוימת עם משקפת מכוסה והשתמשו באנלוגיה זו למצב בו שר הביטחון אינו מבין דבר ואינו בעצם מבין מה רואות עיניו.

אך דווקא פרץ, כן זה שהיה יושב ראש ההסתדרות, זה שהנהיג את מפלגת העבודה לאורך תקופה מסוימת ומי שהיה ראש עיריית שדרות מוכת הטילים שם את ההגנה על האזרחים בראש סדר העדיפויות.

בניגוד לדעתם של רבים במערכת הביטחון בישראל ומול קושי עצום בממשלה, שכנע פרץ בצורך בפיתוח מערכת "כיפת ברזל". עלות הפיתוח היא עצומה, נמשכה ונמשכת ותימשך עוד הרבה שנים. ממשלת ארה"ב אף היא משתתפת במימון אך הפלא ופלא בעוד שורות אלה נכתבות המערכת כבר פרוסה בחמישה אזורים במדינת ישראל, מגוש דן ועד באר שבע ונותנת מענה הולם וראוי בהגנה על תושבי האזורים החשופים לירי מתמשך של טילים ורקטות.

נכון לכתיבת שורות אלה המערכת כבר יירטה מעל מאה רקטות חלקן כבדות ובעלות פוטנציאל לגרום לנזק כבד ביותר בחיים וברכוש. כל אלה מאפשרים הן לדרג הביטחוני והן לדרג הצבאי אורך נשימהו סבלנות וכן גיבוי מתמשך מהאוכלוסייה להמשיך להכות בחמאס ובשאר שונאי ישראל.

במארס האחרון התראיין פרץ לתקשורת הישראלית, כעס על כך שהכוונה כיום היא להשתמש במערכת להגנה על בסיסי צה"ל ולא על אזרחים ואף ציין שכדי לכסות את המדינה באופן הרמטי נדרשות בין 26-20 סוללות מבצעיות.

תודה לך מר פרץ, על שראית את העתיד לבוא והכנת את עם ישראל מבעוד מועד לימים קשים שבהם העורף הוא החזית ואויבינו אינם נרתעים מפגיעה ישירה באוכלוסייה, אלא להיפך.

נושא אחר הקשור במלחמה האחרונה בעזה הוא העמדה המצרית. נשיא מצרים, מוחמד מורסי, הביע את זעמו בתקשורת והזכיר למקבלי ההחלטות בישראל מבלי להזכיר את שמם שמצרים של היום אינה מצרים של פעם וכי מצרים לא תשאיר את עזה לבדה. אולי יהיה זה נכון שבאמת מצרים לא תשאיר את עזה לבדה אלא תספח אותה סיפוח מלא למצרים, תפתח את מעבר רפיח במלואו ותדאג לכל צרכי תושביה.

מצרים גם תישא באחריות של התקפות מעזה הן לכיוון ישראל והן כנגד מטרות מצריות בסיני. אולי החלום של רבים והפספוס של מנחם בגין בשנת 1979 יגיע סופסוף לידי חלחול שהפלסטינאים בעצם אינם בשלים להקמת מדינה וכי עדיין נדרשת תקופת אינקובציה תחת חסות ערבית אחרת.

כאשר מקשיבים לדבריהם של שלי יחימוביץ' וציפי לבני בדבר מטרות ריאליות למבצע "עמוד ענן", מתן חסות מצרית ופטרונות מצרית על המתרחש ברצועת עזה אינם פתרון רע כלל וכלל כשהסכמי קמפ-דיוויד מהווים רקע למימוש מציאות כזו, ימים יגידו.